תקשורת בין אישית יעילה - עשה ואל תעשה 

[1] עיתוי

לפני השיחה, ודאו תחילה כי הפרטנר אכן פנוי. ודאו כי הוא כעת מסוגל להקשיב וכי דעתו אינה עשוייה להיות מוסחת כעת או במהלך השיחה.
רצוי פשוט לשאול: "את/ה עסוק/ה? אנחנו יכולים לדבר כעת?" וכמובן - לצמצם כל גורם מפריע [טלפונים, טלוויזיה דלוקה, ילדים מתרוצצים וכו'].
אם התשובה שלילית, אין להתבייש, אלא לשאול מתי הצד השני חושב שיהיה פנוי.
אמנם, יש סיכוי שהשיחה תידחה. אולם, לפחות, הדברים שתאמר/י ייכנסו לאוזן השומע.


[2] פתיחת השיחה

הקפידו תמיד להתחיל בפרט חיובי. הרי אין אדם שכולו שלילי מן היסוד, ואם היה אדם כזה - סביר להניח שאיתו לא הייתם צריכים לתקשר כעת.
כאשר מייד עם תחילת השיחה מוטחות האשמות, בן השיחה נכנס לעמדת התגוננות ותוקף, וכמעט ואינו שומע מה שיש לכם לומר.
לכן, הקפידו להתחיל את השיחה ב"ריכוך לקראת הנחתה", מילה טובה ו/או מחמאה, שממנה נובעת ה"תדהמה". לדוגמא: "אתה איש כל-כך טוב לב, ולכן לא מתאים לך לעשות כך וכך".
חשוב מאוד - לא לפברק! לתת מחמאות אמיתיות וכנות! לא להחמיא על דבר, אשר ידוע שבן שיחתך לא התברך בו.


[3] נושא ומושא השיחה

יש לזכור, כי איננו סולדים מהאדם, אלא מהתנהגותו/דעותיו.
לכן, הימנעו מלהפוך את האדם לנושא השיחה ["אתה אדם מגעיל!"], אלא השאירו אותו בגדר המושא, והשתדלו לעדן את ההאשמה ["ההתנהגות שלך לא-נאותה!"].
כך תהיה תחושה נינוחה יותר לצד השני לקבל את דבריכם.
"את/ה ואת/ה ואת/ה..." גורמות לאדם להיכנס עמוק יותר לעמדת הגנה = התקפה.


[4] אל תשנו את האדם

זכרו, כי מטרת השיחה הינה קידום ענייניכם האישיים [גם הרמוניה זוגית הינה תועלת אישית], ולכן הימנעו מלשנות את האדם, אלא ציינו את מטרת שיחתכם במפורש.
עד כמה שתתאמצו, אם בן השיחה אינו מעוניין בשינוי - בית דין לא יעזור לכם.
לא: "אתה חייב להשקיע יותר בילדיך!"
כן: "אני מעוניינת שהילדים שלנו יגדלו עם שני הורים".


[5] הימנעו מהאשמות גורפות

הדבר הכי נכון בעת השיחה הינו לפרוק את כל הרגשות, ולעיתים לתת לרגש זה או אחר דגש ומשקל רב יותר.
מותר לכם להדגיש רגש, אולם אל תאדירו אותו ובטח שלא תשתמשו בהאשמה גורפת.
ברגע שבן השיחה ישמע ולו את ההגזמה הכי קלה בדבריכם - הוא פשוט לא יקשיב לאף מילה שאמרתם, והוא ירגיש שזה מוצדק ולגיטימי לדחות את דבריכם ולהכניס את כל השיחה תחת הכותרת "האשמות שווא".
לא: "את אף פעם לא נמצאת כאן כשאני צריך אותך!"
כן: "לעיתים קרובות, כשאני צריך אותך, אינך זמינה".


[6] לא לקרוא מחשבות

אנחנו יודעים מה אנחנו מרגישים, אולם אין לנו מושג מה הצד השני מרגיש וחושב.
לכן, אמירות מהסוג "ידעת שזה יעצבן אותי", או "אתה לא באמת דואג לי" יביאו אותך לתוצאות סעיף [5] - כל השיחה תיכנס תחת הקטגוריה "האשמות סרק".
אל תקראו מחשבות ורגשות. במקום זאת, גלו את הרגשתכם בפני בן הזוג, ושאלו אותו להרגשותיו.


[7] הרגשה מול טבלאות סטטיסטיות

במקום להיגרר לוויכוחים מי צודק ומי לא צודק, על ידי הבאת דוגמאות ממקרים דומים וכיו"ב, פשוט התמקדו בהרגשתכם.
את המדע אפשר להפריך או לאשש, לעומת ההרגשה, שהיא אינדיווידואלית.
זכרו, גם כאשר הינכם באים לרופא, הרגשתכם אינה נגזרת מהנתון המספרי אשר מציג המדחום, או מצילום הרנטגן. תחושת הכאב שלכם הינה אינדיווידואלית ובלתי ניתנת למדידה.
כל עוד השיחה תתמקד בהעדפות שכל צד מציג - יש סיכוי להגיע לפשרה שתהיה מוסכמת על כל הצדדים, בסופה.


[8] תחושה אוניברסלית

מכיוון שטרם נבחרתם לייצג את כל העולם, אמירות מסוג "כל אחד היה מרגיש כמוני", או "אין אדם שלא היה מתעצבן מזה", הינן מחוץ לתחום.
אמירה שכזו, כלפי עצמכם, מונעת מכם להתבטא בבהירות ולפרט מה בדיוק הביא להרגשה זו. שהרי, "זה לגיטימי שתדע" (חזרה לסעיף [6]).
אל תשכחו, שאם "זו תחושה אוניברסלית", הרי שהצד השני היה מודע לטעויותיו ומתקן אותן עוד בטרם השיחה.
לכן, התמקדו בהצגת תחושות אישיות.


[9] משאלות יש רק באגדות

אם לא תדעו לבטא את עצמכם ואת רצונותיכם בבהירות, סביר להניח שהזמן והאנרגיות יילכו לשווא.
אמירות נוסח "אני לא אמורה לבקש ממנו את זה!" או "אם אני צריך לבקש את זה ממנה, אז לא צריך טובות!" הינן פשוט שגויות.
את המשאלות תשאירו לאגדות. בחיים האמיתיים - כמובן שזה משמח שהמשאלות שלנו מתגשמות מאליהן, אולם הצד השני לא באמת אמור לדעת מה ואיך אתם רוצים לקבל כל דבר.


[10] זהירות, מטען חורג!

לעיתים, בשטף השיחה, אנחנו לא שמים לב ומנצלים את רשות הדיבור שניתנה לנו כדי "לפרוק כמה שיותר כל עוד הבמה שלנו".
טעות נפוצה.
הדבר רק מעייף וגורם לצד השני לא להתייחס אליכם ולטענותיכם במלוא הרצינות ["אוף, הקוטרית הזו...."], ולעיתים אף לשכוח נושאים.
לכן, מומלץ להתרכז בנושא אחד או לכל היותר בשניים בכל שיחה.
התחשבו בבן שיחתכם. תנו לו לרצות ולהסכים להקצות עבורכם זמן וסבלנות לשיחתכם הבאה.

>

[11] "אני רק שאלה!"

כמו בכל הרצאה, שיעור וכד', גם בשיחה - יש להשאיר לבן השיחה זמן לשאלות, בטרם יאבד את סבלנותו, או בטרם ישכח משאלות קודמות שצצו לו במהלך השיחה.
בנוסף, מעצם שאלותיו תוכלו להבין את הריכוז ואת העניין, אשר הוא מגלה בדבריכם.
אם הוא אינו שואל - אל תהססו ליזום משוב: "האם אני ברור עד כאן?", "התנסחתי בבהירות?" וכו'.